<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן מ"ח</h1>
<h2>דף עח:</h2>
דוד גזר על הנתינים. נ"ל דדוד לא גזר אלא שלא יפקיעום משיעבוד אלא יהו כגרים משועבדים דהא נתינים בלאו דלא תתחתן קיימי כדאמ' רבא לעיל נתגיירו אית להו חתנות. ונתינה במלקות כדאמרי' באלו הן הלוקין. ואם כדברי רבותינו שאומרים שגזר דוד שלא להתחתן ליתה דהא מדאוריתא אסור כדפרישי'. ואין לומר לאו דוקא הוא בנתינה מלקות (אבל) [אלא] אגב גררה נקטיה כדנקיט חלוצה אגב גרושה לאו מילתא היא דחלוצה לגבי גרושה מסמכינן לה כדאמרי' לעיל בפר' שני מוי"ו דואשה גרושה מאישה הילכך לפום רהטיה קתני לה. אבל נתינה לאו מממזרת מדרשא ואי לאו מדאורית' לא הוה תני לה גבי מלקיות וחייבי לאוין אלא כדפרישי' מסתברא. ואפי' הכי עדיפא משפחה דשפחה אין לה קנס דגופה קנוי לישראל לכל שיעבוד אבל נתינה יש לה קנס דגיורת מעליתא היא ואין גופה קנוי אלא משה ויהושע ודוד גזרו עליהם שיעבוד עדה ומזבח. והיינו דקא פריך לקמן.... משה גזר עליהם דכת' מחוטב עציך ולא משתמיט דליפרוך מלא תתחתן. ועוד איסור שבשבעת עממים דלא תתחתן להיכא אזל. והיינו דקאמר ראויין להידבק באומה זו להיות דבקים בה ולהיות בני חורין כמותם אבל אלו נתינים אין ראויין לידבק. כדאמרי' בעירובין ובע"ז מהו למידבוקי בהו. ולא לשם נישואין קאמ' אלא לשם הפקעת שיעבוד עדה ומזבח.
